_edited.png)
טיפול פסיכותרפי פרטני
לא תמיד מגיעים לטיפול כי קרה משהו שאפשר לשים עליו את האצבע. לפעמים מגיעים בגלל חרדה, דיכאון, משבר או אובדן, ולפעמים החיים דווקא "בסדר", לפחות מבחוץ, אבל משהו בפנים מרגיש תקוע, מצומצם או פשוט לא כמו שהיינו רוצים לחיות.
יש דפוסים שאנחנו פוגשים שוב ושוב. קשרים שנראים אחרת אבל מעוררים בנו את אותן תחושות. קושי להציב גבול גם כשברור לנו שאנחנו רוצים לומר לא. ביקורת עצמית שלא מרפה. צורך להיות בסדר, לא לאכזב, להחזיק הכול. כעס שמגיע מהר מדי, או דווקא קושי להרגיש אותו בכלל. לפעמים אנחנו כבר מבינים היטב מה אנחנו עושים, ואפילו למה, ועדיין לא מצליחים לעשות אחרת.
שחלק מהעבודה נעשה דרך מילים, אבל לא רק. הגוף ומערכת העצבים נושאים מידע שלא תמיד זמין לנו דרך החשיבה: מתח, כיווץ, דריכות, ניתוק, דחף להתרחק או צורך להתקרב. דרך תשומת לב למה שקורה בזמן אמת אפשר להכיר טוב יותר את התגובות האוטומטיות שלנו, להבין מה מפעיל אותן, ובהדרגה ליצור מעט יותר מרווח בינן לבין האופן שבו אנחנו בוחרים לפעול.
הטיפול הוא גם קשר. האפשרות לפגוש את עצמנו בנוכחות אדם אחר, להביא דברים שבחיים הרגילים אנחנו מסתירים, מצמצמים או מתביישים בהם, ולגלות שאין צורך להחזיק גם את האדם שמולנו, היא חלק משמעותי מהעבודה. לפעמים עצם האפשרות לא להיות לבד עם מה שאנחנו נושאים היא המקום שממנו משהו מתחיל להשתנות.
המטרה אינה להפוך לגרסה "טובה יותר" של עצמנו או להיפטר מכל החלקים שמקשים עלינו. פעמים רבות דווקא כשמבינים מאיפה הם הגיעו, על מה שמרו ולמה היה בהם צורך, אפשר לפגוש אותם בפחות מאבק. משם אפשר גם לבדוק בכנות מה עדיין משרת אותנו, מה כבר מגביל או פוגע בנו, ועל מה אנחנו מוכנים לקחת אחריות היום.
אני מאמינה שטיפול טוב מרחיב את האפשרות לחיות מתוך יותר בחירה. לא חיים בלי כאב, פחד או קושי, אלא חיים שבהם העבר והדפוסים שנוצרו בו אינם האפשרות היחידה שעומדת לרשותנו.
עם מה אפשר להגיע לטיפול?
אני עובדת עם מבוגרים המתמודדים עם טראומה ופוסט טראומה, טראומה מורכבת והתקשרותית, הפרעת אישיות גבולית (BPD), חרדה ודיכאון, משברי חיים, קשיי ויסות רגשי, דימוי עצמי וביקורת עצמית, אתגרים במערכות יחסים ודפוסים חוזרים של ריצוי, הימנעות, שליטה, פחד מנטישה או קושי להציב גבולות.
אבל לא כל פנייה לטיפול מתחילה ממצוקה שאפשר לתת לה שם או אבחנה.
אפשר להגיע גם מתוך תחושה שהגיע הזמן להבין משהו עמוק יותר על עצמנו. מתוך רצון להפסיק לחיות שוב ושוב את אותם דפוסים. מתוך שאלה לגבי הדרך שבה אנחנו נמצאים בקשרים, הבחירות שאנחנו עושים או המרחק שנוצר בין החיים שאנחנו חיים לבין החיים שהיינו רוצים לחיות.
העבודה הטיפולית שלי היא אינטגרטיבית ונשענת על פסיכותרפיה גופנית-נפשית מבוססת מיינדפולנס.
לצד השיחה וההתבוננות, אנחנו יכולים לעבוד גם עם מה שמתרחש בזמן אמת בגוף, ברגש ובקשר. לפעמים דווקא שינוי בנשימה, כיווץ, תחושת אי נוחות, רצון להתרחק או משהו שקורה בינינו בחדר מאפשרים לפגוש חלק מהחוויה שלא היה נגיש דרך הסיפור בלבד.
בהתאם לאדם ולתהליך, אפשר לשלב מיינדפולנס, עבודה גופנית ללא מגע, דמיון, כתיבה, תנועה, פוטותרפיה וכלים חווייתיים נוספים.
לא משתמשים בכלים מפני ש"צריך". משתמשים בהם כשהם יכולים לעזור לנו להתקרב למה שאנחנו מנסים להבין ולעבד.
להעמקה:
הגישה הטיפולית ←
מהי פסיכותרפיה גופנית־נפשית מבוססת מיינדפולנס? ←
לא רק לדבר על החיים
טיפול שהוא גם מקום להיות בו
ולפעמים טיפול הוא לא רק המקום שבו אנחנו עובדים על משהו.
הוא גם שעה שבה אפשר להניח לרגע את הצורך לתפקד, להסביר, להחזיק, להיות בסדר או לשמור על האדם שמולנו.
אפשר להגיע גם כשאין תובנה חדשה. גם כשלא "עשינו עבודה" השבוע. גם כשאנחנו מבולבלים, כועסים, שותקים, חוזרים שוב לאותו מקום או פשוט עייפים.
לא כל פגישה צריכה לייצר פריצת דרך.
תהליך טיפולי נבנה גם מהאפשרות להגיע שוב ושוב כפי שאנחנו, ולתת למה שקורה לקבל זמן, מקום וקשר שבתוכם אפשר לעבוד איתו.